...
שירות הביטחון הכללי הוא ארגון ממלכתי המופקד על שמירת ביטחון המדינה. ייעודו, תפקידיו וסמכויותיו של השירות קבועים כיום במסגרת חוק שירות הביטחון הכללי, התשס"ב- 2002 שהינו חוק פומבי וגלוי לכל.
ב- 30 ביוני 1948, חודש לאחר הקמת צה"ל ובעיצומה של מלחמת העצמאות, פורק מטה שירות הידיעות של ארגון "ההגנה" (הש"י), והוקמו שירותי המודיעין של מדינת ישראל.
עם הקמתה מנתה קהילת המודיעין הישראלית את הגופים הבאים:
ב- 18 בפברואר 1949 עוגן לראשונה באופן רשמי קיומו של "שירות הביטחון" (על אף שהוסתר מעיני הציבור עד לשנת 1957).
המשימות שהוטלו עליו היו:
השב"כ היה פרוס על פני כל המדינה, ולרשותו עמדו כמה מאות עובדים שפעלו כרכזי שטח, חוקרים, מבצעים, מאזינים, אנשי דסק (אנליסטים מודיעיניים), אנשי טכנולוגיה ומינהל, קציני ביטחון ומאבטחים.
פעילות השב"כ בשנות ה- 50 וה- 60 אופיינה בעיקר בסיכול טרור וחתרנות מדינית במגזר היהודי, בסיכול ריגול מזרח אירופי וערבי ובסיוע לממשל הצבאי.
מאז 1967, התפרס השב"כ בשטחי איו"ש, אזח"ע ורמת הגולן, מתוך מטרה למנוע פעילות חבלנית עוינת מצד אוכלוסיית השטחים. בעקבות חטיפת מטוס אל-על לאלג'יר ב- 1968 ורצח הספורטאים במינכן הקים השב"כ מערך אבטחה חובק עולם, כדי להגן על יעדים ישראליים מפני הטרור.
שנות ה-80 וה-90 אופיינו בהמשך הלחימה בפעילות חבלנית, בסיוע לצה"ל בלבנון, בחשיפת "המחתרת היהודית", בחשיפת פרשות ריגול ובגידה, במעורבות בתהליך המדיני לקראת מתן אוטונומיה לפלסטינים, ובמעורבות בקשר השוטף עם אנשי הרשות הפלסטינית.
בצד הצלחות רבות, ידע השב"כ גם מצבים קשים. פרשת "קו 300", פיגועים רבים, רצח ראש הממשלה יצחק רבין ז"ל שחשף מחדלים חמורים במערך האבטחה, וועדות חקירה שונות שמסקנות קשות בצדן. מאז הופקו לקחים, יושמו מסקנות, וניתן משקל משמעותי למימד של "ארגון לומד",המעמיד בחשיבות עליונה את התחקיר, הסקת המסקנות והפקת הלקחים.
בפברואר 2002 חוקק בכנסת "חוק השב"כ" - מהלך שהחל ביוזמת השב"כ, ולווה על ידו לכל אורך תהליך גיבושו.
חוק השב"כ עוסק בהסדרת ארבעה עניינים מרכזיים
מכוח חוק השב"כ הותקנו ע"י ראש הממשלה תקנות בתחומים שונים בהם עוסק החוק.
התקנות הינן פומביות.
מעבר לתקנות נקבעו הוראות, כללים ונהלים בתחומים שונים - כל אלה הינם נורמות פנימיות שאינן מפורסמות לציבור.
