איך הכול התחיל
פרשת הריגול מהגדולות שידעה מדינת ישראל, מתחילה בערבי-נוצרי בשם דאוד סמעאן תורכי, אז בן 45, בעל חנות ספרים בוואדי ניסנס בחיפה, שהיה ראש הרשת בישראל. תורכי נודע ברחוב הערבי כתומך נלהב בפעילות חבלנית עוינת (פח"ע). החל ממחצית שנת 1968 החלו להצטבר בשב"כ ידיעות על פעילות בלתי שגרתית של תורכי. בין היתר, עלה השב"כ על קשר מיוחד שהוא מקיים עם חביב קהוואג'י בקפריסין, כולל ביקור שערך אצלו בשנת 1969. חביב קהוואג'י, נוצרי-מרוני, אז בן 38, מורה ומשורר, לאומני, פעיל מרכזי בארגון "אל-ארד" שהוצא מחוץ לחוק. נעצר בגין ריגול והיגר מאוחר יותר מהארץ לקפריסין. האחרון נחשד על ידי השב"כ כמעביר מידע לגורמי מודיעין ערביים.
פעילות הארגון
בשנת 1970 התקבלו בשב"כ ידיעות כי תורכי מקים ארגון חשאי הקשור לפת"ח, שמטרתו לנהל מאבק מזוין, תוך קבלת אמל"ח וביצוע פיגועים בארץ. מעקב ובדיקות שביצע השב"כ, לימדו כי תורכי עומד בראש הרשת בישראל, הרשת מופעלת מחו"ל על ידי חביב קהוואג'י, וכי לתורכי היה קשר גם עם המודיעין המצרי.
תא נוסף של הרשת נחשף ב - 1971, הפעם בראשות בדואי, כלוא ביטחוני לשעבר (כל"ש) בשם סובחי נערני. חבורתו של נערני הייתה קשורה עם עבריינים פליליים אותם הכירו בכלא, ואנשיה לא בחלו בכל אמצעי להגשמת מטרתם. באותה השנה, אומתה ההערכה כי הארגון פועל למען המודיעין הסורי, ואף מבצע אימונים בנשק ובחבלה בסוריה. הנתונים שאסף השב"כ על ההתארגנות היו מדהימים בהיקפם:
o 10 ראשי חוליות
o 27 פעילים
o 117 חשודים ואנשים הקשורים לארגון
באותה תקופה נודע לשב"כ כי קיימים מגויסים יהודים ברשת. ואכן, בנובמבר 1971 זוהה צעיר תושב חיפה כמי שקשור לפעילותו החשאית של תורכי. מדובר היה ביהודי בשם אודי (אהוד) אדיב.
חולייתו של אודי אדיב
אדיב היה מוכר לשב"כ, יוצא קיבוץ גן שמואל, אז בן 25, סטודנט באוניברסיטת חיפה וחבר באחד מארגוני "מצפן" שנקרא "חזית אדומה" - הארגון הקיצוני ביותר מבין פלגי "מצפן". בשב"כ הוערך כי אדיב הוא ראש חוליה בארגון, חברי חולייתו הם כנראה יהודים, ואנשים מחולייתו עומדים אף הם להיות משוגרים לחו"ל. בהמשך זוהו חברי ארגון יהודים נוספים - דן ורד, דויד קופר ויחזקאל כהן.
החשיפה
המעצרים של חברי החוליה החלו בתחילת דצמבר 1972. 60 איש נחקרו, 40 מהם הועמדו לדין. התמונה שהלכה והתבהרה חשפה כי תורכי יזם את ההתארגנות אחרי מלחמת ששת הימים, גייס את אדיב אחרי שהכירו בכנס של "מצפן", ומינה אותו כאחראי על הפלג היהודי בארגון. אדיב, כך הסתבר, נסע פעמיים לדמשק בשליחות הארגון, התאמן בירי ובחבלה ומסר את כל הידוע לו על צה"ל ומפעלים חיוניים בישראל.
במהלך החקירות נחשפו 5 פרשות נוספות. הידועה שבהן הייתה פרשת מגעיהם של שני אנשי פלג מצפן "הברית הקומוניסטית המהפכנית" (בק"מ) עם איש ארגון פת"ח. השניים, רמי ליבנה ומלי לרמן, נעצרו והודו. בחקירת אדיב התברר כי התכוון לגייס לארגון את ליבנה, בנו של ח"כ אברהם לבנבראון מרק"ח.
הדי הפרשה
במרס 1973 הורשעו דאוד תורכי, אודי אדיב, דן ורד, סובחי נערני ואניס קרעאווי בבגידה.
תורכי ואדיב נדונו ל-17 שנות מאסר, נערני וקרעאווי נידונו ל-15 שנות מאסר ואילו דן ורד נדון ל-10 שנות מאסר. יחזקאל כהן נדון ל-7 שנות מאסר ודויד קופר ל-5 שנות מאסר. חברים אחרים בפרשה נדונו אף הם לתקופות מאסר שונות. רק נאשם אחד זוכה מחמת הספק. רמי ליבנה ומלי לרמן הורשעו בדין ואחרי ערעור הוקל עונשם - ליבנה נכלא ל- 4 שנים ולרמן לשנתיים.
פרסום הפרשה ב-8 דצמבר 1972 באמצעי התקשורת בארץ גרם לזעזוע רב בציבור. את עיקר תשומת הלב קיבלו אדיב, הקיבוצניק לשעבר, ודן ורד, מורה ומחנך בבית ספר על-יסודי. הרשת כונתה בתקשורת ובציבור "רשת הריגול והחבלה היהודית-ערבית", למרות שהיהודים היו רק חוליה אחת ברשת ערבית ענפה.
מלבד העובדה שפרשה זו הייתה התארגנות הפח"ע והריגול הראשונה בארץ שהיה בה שיתוף פעולה ערבי-יהודי, ייחדה את הפרשה עצם ההתארגנות המחתרתית לטווח ארוך, שתכליתה היתה ביצוע פעולות חבלה באתרים אסטרטגיים בשעת חירום למדינה, וכל זאת בתיאום עם האויב. ייחודה היה גם בהיקף המספרי הגדול של המעורבים ברשת ובמשך זמן פעולתה.
