הירי על המטוס היה בבחינת הפתעה, שאיש לא ציפה לה, ולכן ללא מענה הולם. באותה תקופה (ובעקבות חטיפת המטוס לאלג'יר בשנת 1968) הובאו בחשבון רק האפשרות לפיגוע חטיפה, או תקיפה בתוך המטוס. המאבטחים אומנו וחומשו באקדח (מסוג ברטה 0.22) לטווח קצר ולא תורגלו להשבת אש מתוך המטוס.

חומרי החבלה (ציריך 1969)

כאשר החל הירי על המטוס ישב המאבטח במקומו. הוא שמע דפיקות מבחוץ (מפגש הקליעים עם גוף המטוס), אך לא ייחס להן כל משמעות. לפתע הוא שמע קריאה מפי אחד הדיילים: יורים..

פעולת יחיד
המאבטח קם והוציא את אקדחו. הוא ראה את דלת תא הטייסים פתוחה ואת הצוות כולו משתטח על הרצפה. הוא נכנס לתא הטייס ודרך את נשקו. משך כל אותו זמן שמע קול יריות וראה כדורים חודרים פנימה.

החלון הימני בתא הטייס היה פתוח, והמאבטח הוציא את פלג גופו העליון בניסיון לאתר את כיוון הירי. האש נורתה מאחור, מהצד הימני בזווית של כ-45 מעלות. המאבטח הבחין באדם שוכב בשלג, וירה לעברו 2 כדורים. בלחיצת ההדק השלישית נגרם מעצור באקדח.

המאבטח עזב את עמדתו בחלון ורץ לכיוון הדלת האחורית. הוא ביקש מהדייל לפתוח את הדלת ולהוריד את המגלשה, וגלש החוצה. הוא רץ מאחורי המטוס באיגוף קל, לעבר הגדר – בכיוון הכללי של היריות. תוך כדי ריצה דרך בשנית את אקדחו.

כאשר הגיע לגדר הוא ראה את אחד היורים עומד בין שתי ערימות שלג במרחק של 40-30 מטר, כשבידו רובה מסוג קלצ'ניקוב. המאבטח דילג מעל הגדר, התקדם לעבר המחבל וקרא לו באנגלית לזרוק את הרובה, המחבל לא הגיב. במרחק של כ-4 מטרים מהמחבל ירה המאבטח 3 יריות, האחת חדרה לצווארו של המחבל, ו-2 האחרות ליד בית שחיו. המחבל התמוטט ונפל על השלג.

אולם המשפט

במקביל הסתערו שוטרים שוויצרים על המאבטח והוציאו מידיו את אקדחו. כשהובילו אותו לעבר מכונית פולקסוואגן של המשטרה, ראה המאבטח 2 מחבלים נוספים, האחד שהשוטרים עדיין נאבקים עמו, והשני שכבר הוכנע תחת איומי נשקם של השוטרים.

סוף דבר
שלטונות שוויץ הגישו כתבי אישום נגד המחבלים העצורים, ונגד המאבטח מרדכי רחמים, ששוחרר בערבות עד למשפטו. המשפט, שנפתח ב-28 נובמבר 1969, נמשך מספר ימים בלבד. בסיומו זוכה מרדכי רחמים ואילו שלושת המחבלים נדונו לתקופת מאסר ארוכה, אך יצאו לחופשי כעבור כשנה, בספטמבר 1970, בעקבות חטיפת מטוס "סוויסאיר" בידי אחד מארגוני הטרור הפלסטיניים, שדרשו את שחרור חבריהם המחבלים.