חילוץ שגריר ישראל במצרים מאזור ההתנקשות בנשיא סאדאת

בשנת 1981, במהלך טקס ומצעד צבאי מסורתי, ברעש המחריש של המטס האווירי, נזרק רימון יד ומטחי יריות נורו אל עבר הנשיא אנואר סאדאת. בתוך ההמולה הצליחו מאבטחי השגריר הישראלי לחלצו מאזור ההתנקשות תוך תשע דקות בלבד.


להלן סיפור החילוץ:

 

בימת הכבוד – תרגילי תקיפה ורעש פיצוצים
הטקס והמצעד הצבאי המסורתיים של ה-6 באוקטובר נערכים ב"מדינת נאצר" שבמזרח קהיר, ברחוב רחב ידיים, המשמש, באופן קבוע, כמסלול למצעדים. במרכז הרחוב הוקמה בימת הכבוד, שכללה דוכן מרכזי ארוך, וכנף מוגבהת מכל צד, אליה עולים בגרם מדרגות. בשני קצות הבימה הוקמו "מגדלים" ששימשו עמדות צילום לנציגי התקשורת.

 

השגריר הישראלי, מלווה במאבטחים מצרים וישראלים, הגיע לאזור הטקס, בסביבות השעה 10:00, והתיישב במקום שיועד לו, לצד השגרירים והסגל הדיפלומטי של מדינות אחרות.
בשעה 11:00, עם הגעתם של נשיא מצרים, סגנו ושר ההגנה, החל הטקס. לאחר נגינת ההמנון המצרי והנחת זרים על קבר החייל האלמוני, החלו תרגילי צניחה ותקיפה, מלווים ברעש ירי ופיצוצים. לאחר התרגילים החל המצעד הצבאי.

 

 

 

המשאית נעצרה במהלך המצעד הצבאי: תקלה ? 
המצעד הגיע לשיאו כשעתיים לאחר תחילת הטקס (סמוך לשעה 13:00). על המסלול נע טור של משאיות כבדות, שגררו תותחים ארוכי-קנה, ואילו בשמיים חגו מטוסים מסוג "הרקולס", "מיראז" ומסוקים. עיני כל הצופים היו נשואות למעלה, לעבר המטס האווירי.

 

לפתע נעצרה אחת המשאיות, שנעו בשורה הקרובה לבימה המרכזית. המאבטחים הישראלים סברו ששוב מדובר בתקלה טכנית במנוע הרכב, כפי שקרה לאחד האופנועים, ממש בתחילת המצעד, אשר השתנק ונדם ממש מול בימת הכבוד. מתא הנהג של המשאית ירד חייל, שהתקדם כמה צעדים, ומטווח של כ-15 מטר השליך לעבר הבימה חפץ, שאחר כך הסתבר כי היה זה רימון יד. החפץ פגע בקרקע ובעקבותיו נשמע פיצוץ אדיר. החייל חזר בריצה לרכב, כאשר חייל אחר, שבידו רובה סער, קפץ מגב המשאית והחל להתקדם, כשהוא יורה צרורות ארוכים לעבר מרכז הבימה. ברעש המחריש של המטס האווירי נבלעו קולות הירי ופיצוץ הרימון.

 

המאבטחים הישראלים הבינו מיד שמשהו השתבש. אחד מהם אף חטף רסיס בחזהו. למרות הפציעה, ניגשו המאבטחים אל השגריר והחלו למלט אותו לעבר היציאה האחורית של הבימה, הרחק מזירת ההתנקשות.

 

 

 

החילוץ 
צרורות של אש אוטומטית נשמעו ללא הרף, ובשטח נראו נפגעים רבים, חלקם זועקים בכאב. מוזמנים ואנשי ביטחון גם יחד התרוצצו אחוזי בהלה. בכל מקום נראו כיסאות הפוכים, כתמי דם ואנשים בתנוחת זחילה, בניסיון למצוא מחסה מפני הכדורים השורקים. חלק מהפצועים נרמסו תחת רגליהם של המבקשים לנוס מהמקום. ובינתיים, ללא שום הפרעה, התקרבו המתנקשים אל מעקה הבימה, רכנו מעליה, וירו לעבר השוכבים לרגלי השורה הראשונה  והחוסים מעבר למעקה.

 

בדרכם החוצה הבחינו המאבטחים במאבטח המצרי, וביקשו ממנו להצטרף אליהם. כאשר חברו אל רכב השרד, הכניסו את השגריר לרכב, והורו לו לשכב על הספסל האחורי. הם הסירו את דגל ישראל מחזית הרכב והחלו בנסיעה. באותו רגע חלפה על פניהם מכוניתו של בכיר מצרי. המאבטחים נצמדו למכוניתו וניצלו את פתיחת המחסום עבור רכבו כדי לצאת מהמתחם.

 

 

 

מציאת מחסה בבית הד"ר.... לפסיכולוגיה
מחוץ לאזור הסכנה עצרו המאבטחים כדי לחבוש את פצעו של חברם, שחולצתו הייתה ספוגה בדם, ובחזהו נראה חור. השגריר, שהיה מודאג ממצבו של המאבטח הפצוע, הציע להסיעו לבית חולים, ואילו המאבטחים התלבטו בינם לבין עצמם לאן לנסוע. היה חשש כי מדובר בהפיכה צבאית כוללת, ובמקרה זה אך סביר היה להניח כי השגרירות הישראלית, ואולי גם בית השגריר, נתפסו בידי המורדים, ולפיכך כדאי להעדיף מקום מחסה, שאינו מזוהה עם ישראל.

 

נוכח ההתלבטויות הציע המאבטח המצרי, לנסוע לביתו של מכר, שהתגורר בקרבת מקום, שהוא "דוקטור", ויוכל לטפל במאבטח הפצוע. ההצעה התקבלה, והמאבטח המצרי הוביל את החבורה לבית פרטי יפה ומרווח, באחת משכונות היוקרה של קהיר. בתוך הבית התברר, שהמארח אמנם דוקטור, אבל לא לרפואה, אלא לפסיכולוגיה.... למרות זאת, הכינו המארחים ארוחת צהרים דשנה ואפשרו לאורחים הישראלים להשתמש בטלפון כדי לברר מה קורה ולדווח על מצבם. המאבטח המצרי דיווח אף הוא לממונים עליו, ולאחר כ-20 דקות הגיעו 2 שריוניות, שנשאו כ-40 חיילים מצרים, אשר ליוו את השגריר לביתו. 

 

 

 

סוף דבר
באותו חלק של הבימה, בו ישב שגריר ישראל, לצד שגרירים אחרים, נהרגו באותו יום, 6 בני אדם ונפצעו 18. פציעתו של המאבטח, שנבדק, לבסוף, בבית חולים, התבררה כשטחית בלבד. ערנותם של המאבטחים ופעילותם המקצועית הובילה לחילוצו, ללא פגע, של השגריר הישראלי ממתחם הטקס, בתוך פחות מ-9 דקות מאז תחילת אירוע ההתנקשות. 

 

אנואר סאדאת נקבר באתר קבר החייל האלמוני, הסמוך למקום הירצחו. ב-12 נובמבר 1981 נפתח משפטם של ארבעת המתנקשים ושל חברים נוספים בארגון "הג'יהאד", פלג קיצוני של "האחים המוסלמים", בו היו חברים, באשמת רצח נשיא מצרים. המתנקשים ומנהיג "הג'יהאד", נידונו למוות. גזר דינם הוצא אל הפועל ב-15 אפריל 1982. את מקומו של הנשיא סאדאת בצמרת השלטון במצרים תפס סגנו, חוסני מבארכ.

 

Read this article in English