פיגוע ההתאבדות במסעדת "מקסים" בחיפה

ביום שבת, ה-4 באוקטובר 2003, נכנסה אשה בלבוש מערבי, עורכת דין ודוברת אנגלית למסעדת "מקסים" בחיפה. כאשר סיימה לאכול, הפעילה המחבלת את חגורת הנפץ שעל מותניה ופוצצה עצמה במרכז המסעדה ההומה.

 


התקרבות לדת ושאיפה לנקמה
הרקע לפיגוע ההתאבדות היה, ככל הנראה, נקמה על מותם של ארוסה ובן דודה של המחבלת, צאלח סלימאן ג'ראדת, מבוקש בכיר של ארגון "הג'יהאד האסלאמי" (גא"פ), ושל אחיה, פאדי תייסיר ג'ראדת, בהיתקלות עם כוח צה"ל. לאחר התקרית פיתחה המחבלת שנאה עיוורת לישראל ורצון לנקום, והחלה להתקרב לדת. את מקומו של צאלח ג'ראדת תפס  אמג'ד עיסא עבידי, אשר שימש כראש הגא"פ בג'נין.

 

ביום הפיגוע קיבלה המחבלת את חגורת הנפץ מבן דודה, סאמי סלימאן ג'ראדת, אשר שימש כראש התשתית הצבאית של הגא"פ בכפר סילת אלחרת'יה באזור ג'נין. הנחת השניים הייתה כי נוכח היותה אישה, עורכת דין ודוברת אנגלית, לא תתקשה להיכנס לישראל, מבלי לעורר חשד, ובלבד שתמיר את הלבוש המסורתי (גלביה וכיסוי ראש) בלבוש מערבי .

 

לצורך כניסתה לישראל עמדה המחבלת בקשר עם ריאד מרעי, תושב ההכפר דאן/ באזור ג'נין, אותו הכירה במהלך עבודתה כעורכת דין. היא סיפרה לו כי ברצונה להגיע לבית חולים רמב"ם בחיפה, כדי לבדוק את האפשרות להעביר את אביה החולה לטיפול שם, והוא מסר לה מספר טלפון של נהג הסעות ערבי ישראלי.

 

 

 

דרכון ירדני וכניסה לישראל בכפר המפוצל 
וכך, ביום הפיגוע, לקחה המחבלת אוטובוס מג'נין לברטעה, כפר מפוצל, אשר חלקו המזרחי הוא בתחומי איו"ש, ואילו חלקו המערבי (ברטעה המערבית) נמצא בתחום מדינת ישראל. היא הציגה את עצמה בפני נהג האוטובוס כתיירת ירדנית (הציגה דרכון ירדני, שהיה ברשותה), המעוניינת לבקר קרובי משפחה באם אל פחם וביקשה את סיועו בכך.

 

הנהג, באמצעות קרובי משפחתו, סייע לה להגיע לכיכר המרכזית בברטעה המערבית, שם נאספה – לאחר שהדבר תואם עם ריאד מרעי – על ידי הנהג, ג'מאל מחאג'נה, יליד 1956, תושב אם אל פחם, בעליו של פולקסווגן טרנספורטר כחול, אשר עבד כנהג הסעות.

 

השניים החלו בנסיעה לכיוון חיפה, כאשר המחבלת מסירה ברכב את הבגד המסורתי, ונותרת בלבוש מערבי. במהלך הנסיעה וידה מרעי כי מחאג'נה אסף את הנוסעת, ואף סיכום עמו את מחיר הנסיעה. סמוך לחדרה, התעכבו ליד בית חולים "הלל יפה", לאחר שהמחבלת טענה כי רוצה לברר אם אביה מאושפז שם, אך תוך זמן קצר המשיכו בנסיעה לכיוון חיפה.
במבואותיה הדרומיים של חיפה ביקשה המחבלת לעצור במסעדה, בטענה כי היא רעבה, והשניים עצרו סמוך למסעדת "מקסים" ונכנסו לאכול. כאמור, בסיום הארוחה, פוצצה המחבלת את עצמה במרכז המסעדה ההומה. 

 

זמן קצר לאחר הפיגוע התקבלה במפקדת הגא"פ בסוריה הודעה של ארגון הגא"פ שקיבל אחריות על הפיגוע, בה צוין שמה המלא של המפגעת, גילה (29) ועובדת היותה עורכת דין. 

 

 

 

מעצר מסיע המחבלת כיממה לאחר הפיגוע
ב-5 אוקטובר 2003, בשעה 01:50 הגיעו חוקרי שב"כ בליווי משטרה, לביתו של ג'מאל מחאג'נה ועצרו אותו. הוא נחקר והודה כי באותו יום אכל במסעדת "מקסים" בחיפה ולאחר צאתו שמע שהיה פיצוץ. בשלב הראשון הוא לא הודה בקשר עם המפגעת.

 

מאוחר יותר, כאשר כבר הודה בהסעת המפגעת, הוא שינה את גרסתו וטען כי בעת הפיצוץ היה בתוך המסעדה, ואף נפצע בפיגוע, אך יצא משם ונסע לביתו, מחשש שאם יישאר שם ונוכח היותו ערבי יבצעו בו לינצ'. בכל מקרה, לא ניכרו על גופו סימני פציעה כל שהם. 

 

על פי העולה בחקירתו, בהגיעו לביתו הוא הסיר את כיסויי המושבים הקדמיים, וביקש מאשתו לכבסם, וכן שרף את בגדיו, לטענתו, מכיוון שהיו מכוסים בדם ואפר. נשאלת השאלה מדוע לשרוף את הבגדים ולא להסתפק בהשלכתם לפח? סביר יותר כי הוא ביקש להעלים ראיות ובעצם שרף את בגדי המחבלת (הגלביה ומטפחת הראש) שהושארו ברכבו.
יצוין, כי מספר שבועות לפני הפיגוע זומן מחאג'נה לשיחה עם נציג שב"כ, אשר הזהירו מפני הסכנות שבהסעת תושבי שטחים ללא אישור שהיה בישראל.

 

 

 

סוף דבר
בית המשפט המחוזי בחיפה הרשיע את מחאג'נה בעבירות של גרימת מוות ברשלנות, חבלה ברשלנות והסעת שוהה בלתי חוקי (ולא בעבירות של סיוע לרצח, מאחר ולא השתכנע כי הנהג היה מודע לכוונת המחבלת לבצע פיגוע), וגזר עליו 10 שנות מאסר לריצוי בפועל.

 

משלחי המתאבדת מג'נין: סאמי ג'ראדת ואמג'ד עבידי, נשפטו בבית המשפט הצבאי בשומרון בגין אחריותם לשילוח המחבלת. ג'ראדת נדון ל-21 מאסרי עולם ועוד 50 שנות מאסר, ואילו עבידי, שהיה אחראי לשילוחם של מתאבדים ב-2 פיגועים נוספים, בשדה תרומות (19 יוני 2003, הרוג), ובכפר יעבץ (7 יולי 2003, הרוגה), נידון ל-23 מאסרי עולם ועוד חמישים שנה.

 

המפגעת ניצלה את עובדת היותה אישה, נאה ומשכילה, ובעזרת "סיפור הכיסוי" המתוחכם ומעורר האמפתיה (אב חולה שיש להעבירו לבית חולים בישראל) הצליחה להסתנן לישראל ולעשות את דרכה למקום הפיגוע, מבלי לעורר חשש. קור הרוח, שהפגינה בכניסתה למסעדה ובישיבתה לאכול, כשלמותניה חגורת הנפץ, מעורר צמרמורת.

 

 

Read this article in english