במהלך תקופה זו נורו למעלה מ-450 רקטות מהרצועה לעבר ישראל, כ-10 אחוזים מהן רקטות לטווח ארוך (כ-40 ק"מ). 11 ישראלים נהרגו מאז תחילת המבצע: 4 מירי רקטות ופצצות מרגמה ( 3 אזרחים וחייל אחד), ו-7 חיילים במהלך הלחימה הקרקעית ברצועה (נכון ל-8 ינואר 2009 , בשעה 15:00).

חמא"ס הופתעה מהמתקפה ומהיקפה. גורמי חמא"ס שהכריזו על סיום ה"הרגעה" (19 דצמבר 08) והחריפו את היקף הירי הרקטי לעבר ישראל מאז סיומה, לא העריכו נכונה את תגובת ישראל והם הופתעו, לא רק מעצם המתקפה אלא גם מעוצמתה ומאיכות המודיעין המדויק שהיה בידי ישראל.
במהלך המבצע הותקפו עד כה קרוב ל-900 יעדים ברצועת עזה, רובם של חמא"ס. את עיקר הפגיעה ספגו מערך הייצור והאחסון של אמצעי הלחימה והרקטות, והתשתיות תומכות הלחימה, כמו מערך המנהרות להברחת אמל"ח ב"ציר פילדלפי" בגבול הרצועה עם מצרים. פגיעה ניכרה גם במוסדות השלטון של חמא"ס.

סיכום עד כאן
ניתן לומר, כי חמא"ס ברצועה ספגה מכה קשה, אך לפי שעה, היא עודנה משמרת את יכולותיה כארגון טרור סמי צבאי. דרג הפיקוד הבכיר של המערך הצבאי של התנועה, שירד למחתרת מיד עם תחילת המבצע, מצליח לשמר רמה סבירה של שליטה על הכוחות, והוא מנהל את הלחימה מבונקרים מבוצרים ומנהרות תת-קרקעיות שנפרסו מראש ברחבי הרצועה. לצד זאת, פגיעה מסוימת נרשמה בדרגי מפקדי הביניים של הכוחות, במסגרתה נפגעו מפקדים אזוריים כדוגמת: ממדוח ג'מאל ומצטפא דלול (עזה), ומחמד אברהים שאער (רפיח). בנוסף, חלק ניכר ממפקדי השטח ברחבי הרצועה איבדו את בתיהם, ששימשו כמחסני אמל"ח וכחדרי מלחמה לניהול הלחימה, והותקפו בידי צה"ל.

המערך הרקטי
גם המערך הרקטי של חמא"ס ספג אבדות ברמה הפרסונלית, כאשר במהלך המבצע נפגעו אימן ציאם, מפקד המערך, וכן מחמד אכרם שבאת וחוסאם מחמד חמדאן, מפקדי הארטילריה בבית חאנון וח'אן יונס (בהתאמה).
הפגיעות שספגו מערכי הייצור והאחסון של רקטות, לרבות הפגיעה באתרי שיגור ובחוליות משגרים, היו קשות, אך טרם הצליחו למוטט את המערך כולו. יודגש, כי חמא"ס נערך מראש לאפשרות של כניסת צה"ל לרצועה, במסגרתה הוקמו מחפורות תת-קרקעיות לשיגור רקטות, בונקרים מבוצרים ומערכת מנהרות תת-קרקעיות המחברת בין אתרי השיגור, מקומות האחסון ו-חמ"לים לניהול הלחימה.

הציבור הפלסטיני
ובאשר לציבור הפלסטיני – נוכח ירידתם למחתרת של מפקדי חמא"ס ובכיריו והתחפרותם של גורמי חמא"ס השונים במערך התת-קרקעי שהכינה התנועה מבעוד מועד, מתרשמת האוכלוסייה כי הנפגעים העיקרים הם האזרחים ברצועה (ניתן לומר, כי חמא"ס נלחם עד טיפת הדם האחרונה של האוכלוסייה). יריבי חמא"ס מפנים אצבע מאשימה כלפי חמא"ס, הנתפסת בראייתם, כאחראית המרכזית לפגיעה באוכלוסייה. גורמים אלה מותחים ביקורת על חמא"ס ומפקדיה, אשר "דאגו לעצמם אך הפקירו את הציבור הפלסטיני ברצועה".

ומה באשר ל-חמא"ס?
הרושם הוא כי חמא"ס תחת לחץ, ולא רק נוכח הפגיעה ביכולת הממשלית שלה ברצועה. ביטוי לכך ניתן לראות במאמץ שעושה חמא"ס לטשטש את היקף הפגיעות שספגה מחד, ומאידך במסירת דיווחים שקריים
לתקשורת, הן על פגיעות הומאניטאריות (לדוגמה: דיווחה על התקפה ישראלית על בית החולים שיפאא' בעזה) והן על הישגים כביכול. אספקט נוסף הוא ניסיונה "להשליט טרור" ברחובות ולרדוף את יריביה, כדי לשמר את שרידותה.