מרצחים רבים היו באותה תקופה בראש הצי"ח (ציון ידיעות חיוניות) של שירות הביטחון הכללי. כולם חיפשו קצה חוט שיובילו אל האחראיים לאותם הפיגועים.
כרכז שטח, חוויתי תקופה קשה, בין שאר משימותיי, הגעתי במסגרת תפקידי אל זירות הפיגועים על מנת לנסות ולדלות מידע שיעזור לאתר את האחראיים, שמצידם "הורידו פרופיל" והסתתרו.
לקראת סיום השנה השנייה לעבודתי כרכז שטח, הגיע מידע מחדש מהדסק המודיעיני אל הנפה בה עבדתי: מהמידע עלה כי בכפר עליו הייתי אחראי, אותר אדם שלכאורה היה לו קשר היסטורי לאחת מהתשתיות האחראיות לפיגועים. התוכנית הייתה לנסות ולגייסו, על מנת שיוכל לקרב אותנו ולו במעט אל התשתית.
מאחר והייתי רכז צעיר בתחילת דרכו, סוכם כי אל שיחת הגישוש עם האיש, יצטרף אלי מנהלי הישיר, רכז הנפה. מהמודיעין עלה כי מדובר באיש דתי ונוקשה. מצד שני, הרבה להפסיד מהניסיון לא היה. כך נערכנו, רכז הנפה ואני לפגישה. רצה הגורל והאיש לא הגיע למועד המוסכם וכך קיבלנו הזדמנות להיערך ל"מועד ב' " ..
היום הגיע. נשארתי לצערי לבד שכן רכז הנפה פנה למשימה אחרת. ההתמודדות עכשיו הייתה שלי בלבד. אני והאיש. נכנסתי לרכב ונסעתי לאזור הפגישה.
בדרך עברתי בראשי על תסריטים אפשריים, ניסיתי לחשוב כיצד כדאי לנהל את כל האירוע. ידעתי שמדובר במשימה קשה ומאתגרת, אולם כזו שאסור לי לחזור ממנה עם תשובה שלילית.
הפגישה התחילה. האיש נכנס והתיישב מולי. הרגשתי כמו שחקן נוער שפתאום נתנו לו את חולצת ההרכב הראשון....רק מה - אין כאן קהל. אתה והוא, הוא ואתה. התמודדות. אין כוח. אין אמצעים, וכך, לאחר החלפת ברכות נימוסית התחילה השיחה.
התנהל דו-שיח שכולו שח-מט אנושי. משחקי לשון ומילים. משחק מוחות. גישושים, תנועות גוף. בשביל זה הכשירו אותך עד עכשיו. אף אחד לא מצפה שתצליח, אבל מקווים שכן. כישלון יתקבל בהבנה, יש הרבה כאלה. הצלחה - תציל חיי אדם. ליבי דפק בחוזקה.
הרגשתי שאני מנהל את שיחת חיי. עשיתי את זה הרבה עד אז ועשיתי עוד דברים נוספים במסגרת עבודתי כרכז גם בהמשך הדרך. אבל זו הייתה שיחת חיי - בעיקר כי הייתי לבד, כי לא נתתי לו לחמוק. מאותו היום ידעתי שהרבה במבצע הזה תלוי בי.
בסיום הפגישה, האיש הסכים למגע מסוים עימנו. המגע הראשוני הלך והתפתח בהמשך לעוד מגעים כאלה ואחרים, פגישות נוספות והפעלה לא פשוטה ומאתגרת...
יש ימים ושלבים בחייו של אדם, שאנו יודעים לסמן כי שם זה קרה, שם השתנינו ולא היינו כבעבר - אצלי לפחות בקטע המקצועי זה קרה ביום בו התמודדתי מול האיש באותה הפגישה.
בסוף שנות התשעים נסגר מעגל במבצע מורכב בו השתתפו רבים בשירות הביטחון הכללי – רכזים, חוקרים, מאזינים, דסקאים ואנשי מבצעים. מפאת המידור אוכל רק לומר שלאותו האיש היה חלק מכריע בסיכולה של התשתית.
כיום, לאחר שנים בתפקידי שטח ומטה שונים, מנהל אני רכזים שהיו כמוני. בתפקידי אני מנסה להנחיל קצת ממה שהרגשתי אז וכמה אחריות כבדה תלויה ועומדת על כתפיו ויכולותיו של רכז - ניסית לחשוב על מקצוע אחר בו יש השפעה כל כך גדולה של הפרט על חייהם של רבים אחרים ולא מצאתי הרבה כאלה.