עבודה בתחום ההיי-טק  בשוק הפרטי הייתה מאתגרת ומעניינת. הרגשתי שזה המקצוע של חיי. יחד עם זאת, תמיד הייתה הרגשה שאני לא מנצל את כישורי המקצועיים ב-100% - והרגשתי שאני מסוגל ליותר. פרויקט ועוד פרויקט, לילות ארוכים מול המסך, אתגר מקצועי, הצלחות - הכל היה מצוין! אבל... לאחר כל סיום פרויקט הייתה הרגשה של "טוב, עוד פרויקט..." לא הייתה מטרה אחת, שלה הייתי מקדיש את כל הידע, כוח, רצון וניסיון. הרגשה של צורך להיות חלק מהמטרה גדולה התעצמה - הרגשה של שייכות, התחלה חדשה ורצון עז לתרום למדינה שלי שבה אני מתחיל את החיים החדשים.
בסוף שנות התשעים, כאשר ההתקדמות שלי בתחום מקצועי הגיעה לרמה גבוהה (תוך כמה שנים עברתי דרך מתוכניתן למנהל פרויקט) הבנתי שמשימה שהיא גם דרך חיים נמצאת בתחום הביטחון. הבנתי שהחלום שלי הוא להשתמש בידע וניסיון לטובת המטרה - מטרה של שלום וביטחון במדינה. לדעתי עבודה במערכת הביטחון אינה עוד עבודה - זו דרך חיים!
דרך, שבה אתה תורם מעצמך למטרה משותפת. ההרגשה הזו התעצמה עם התגייסותי לצה"ל, שם הבנתי שלא טעיתי ברגשותיי: לתת את עצמך, את הידע, כוח, ויכולת לטובת הביטחון של המדינה - זו דרך שרציתי ללכת בה.

בתחילת שנות האלפיים הבנתי שאני חייב לתרום את הידע רב וניסיון שצברתי לטובת המטרה שלי שהפכה לחלום - להיות חלק ממערכת הביטחון ולתרום את חלקי לטובת המדינה. בזמן הזה לא ידעתי על אפשרות להצטרף לשב"כ, ולכן ניסיתי להצטרף ולתרום למערכת הביטחון בדרכים אחרות - התנדבתי ועזרתי במחשוב ותחזוקה מערכות ממוחשבות, וכו'.
לפני כמה שנים קיבלתי החלטה לשנות את המקום העבודה לטובת ההגשמה של החלום. ההחלטה הייתה חד משמעית - מקום עבודה צריך להיות חלק ממערכת הביטחון, מקום שבו אני ארגיש שעבודתי תורמת לביטחון ולשקט במדינתנו.

ידעתי שקיימים מקומות רבים בהם קיים שילוב של טכנולוגיות גבוהות ועשייה ביטחונית כגון תע"ש, רפא"ל, תעשיה אווירית, אלביט וכו'. כעבור זמן קצר מטרה שלי הושגה - לפני כשנה התחלתי לעבוד בחברת אלביט כראש צוות של עובדים/יועצים חיצוניים. השילוב של אווירת היי-טק עם מטרה ותוצרים ביטחוניים הייתה טובה, אבל לפעמים אווירת ההיי-טק גברה: ברוב המקרים אתה היית חלק קטן במערכת גדולה, ולא תמיד ידעת על המתרחש ועל השפעתך על תוצרים ועל השגת המטרה. לכן, ביום שנודע לי שישנו פרסום באינטרנט על גיוס בתחום הטכנולוגיה לשב"כ הבנתי - זה מה שאני חיפשתי ועל זה אני חלמתי כל החיים!

באותו רגע לא ידעתי על השב"כ שום דבר מלבד עצם קיומו, אבל מה שכן ידעתי מכתבות בטלוויזיה ומחדשות ברדיו זה שבכל משימה ביטחונית, במשימות של הגנה על ביטחון המדינה - יש לשב"כ חלק מרכזי. שירות הביטחון הכללי היה בשבילי משהו מסתורי ופנטסטי, לכן באותו רגע שבו שמעתי על הגיוס - נכנסתי הביתה ושלחתי קורות חיים...
מאוד שמחתי כאשר פנו אלי וזימנו לראיון. כל הדרך בתהליך הגיוס הרגשתי שהחלום שלי עומד להתגשם. כבר ביום ראשון שלי בשב"כ הרגשתי כמו בבית, הרגשתי חלק ממשפחה אחת גדולה עם מטרה משותפת - לאפשר למדינה שלנו לחיות בשלום ובביטחון.
כבר אחרי חודש בשב"כ, הייתה הרגשה שאני נמצא כאן שנים! היכרות עם האנשים, עם הארגון, עם המורשת - כל דבר תרם להרגשה של שייכות, הרגשה של אחריות, הרגשה של דרך החיים. הרגשתי שכל לחיצה שלי על המקלדת תורמת לביטחון המדינה!

קשה לתאר במילים את ההרגשה שהמשימות שאתה מבצע תורמות להצלת חיים.

אז למה אתם ממתינים? הגישו מועמדות עכשיו!