ב-23.10.1953 מתמנה עמוס מנור לראשות השב"כ במקומו של יצחק דורות הפורש, ומכהן בתפקיד זה עד סוף שנת 1963. מנור מבסס את מעמדו של השב"כ כארגון ממלכתי.

בעקבות מינויו לראש המוסד לתפקידים מיוחדים ולממונה על שירותי הביטחון מסיים איסר הראל את תפקידו כראש שב"כ ובמקומו מתמנה יצחק (איזידור) דורות.

דורות מכהן בתפקיד בשנים 1952-1953.

 

ב-1.8.1950 עובר שירות הביטחון הכללי ממסגרת צבאית למסגרת אזרחית ועתה הוא כפוף רשמית למשרד הביטחון – עובדיו הופכים להיות עובדי מדינה (במרץ 1963 בעקבות החלטות ועדת ידין-שרף יעבור השירות להיות כפוף לראש הממשלה ולמשרדו ויישאר כך עד היום).
במהלך שנות ה-50 מתמקד השירות בנושאי פנים (חתרנות מדינית במגזר היהודי), כולל מעקב אחרי מפלגות ציוניות מסוימות והתארגנויות דתיות כמו מחתרות "מלכות ישראל" ("מחתרת צריפין") "ברית הקנאים" ובקבוצה שביצעה את רצח קסטנר.

שנות ה-50 נחשבות לעידן הבלתי ממלכתי בתולדות השב"כ.

השב"כ נטל על עצמו את הטיפול באיסוף החיובי בארץ, בנציגויות דיפלומטיות, ובמוסדות זרים ובין-לאומיים. עד אז טופל הנושא על ידי "דעת" – הזרוע המבצעית של "המחלקה המדינית" (או "אגף החקר") במשרד החוץ.

 

שירות הידיעות של "ההגנה" (ש"י) מתפרק ומתוכו צומחת קהילת המודיעין עליה נמנית "מחץ", יחידת שירות ידיעות פנימי בראשות איסר הלפרין-הראל.
"מחץ" פועלת במסגרת צבאית וכפופה לראש הממשלה ולשר הביטחון. "מחץ" מטפלת במגזר היהודי, ואילו הטיפול במגזר הערבי מופקד בידי המודיעין הצבאי שנקרא "שירות מודיעין" (ש.מ.).

ראו בנושא גם: מסמכי הקמה.