לעמוד הבית
לעמוד הבית
Arabic English
ראשי
מורשת
קצת היסטוריה...
מסמכים מתקופת הקמתו של השב"כ
תמונות משרדי השב"כ בעבר
גלריית אמצעים של מרגלים שנתפסו
סקירות ופרשיות
תקיפת מטוס אל-על בציריך (1969)
פיגוע כפול בשדות התעופה בוינה וברומא (27 דצמבר 1985)
הפיגוע בצור (1983) – פיגוע ההתאבדות הראשון
פרשת יעקוביאן – מרגל מוחדר של המודיעין המצרי (1963)
20 שנה ל"מבצע שלמה" להעלאת יהודי אתיופיה
כך פוענח פיגוע 'מקרר התופת' בירושלים – 4 יולי 1975
פרשת חטיפתו ושחרורו של אזרח ישראלי בטול כרם (1989)
ניסיון הקמת תשתית צבאית ברצועה במימון איראני (1996)
מעצר פעילי חמא"ס שעברו אימונים (1998-1995) באיראן ויועדו לשמש שדרת פיקוד צבאית
חשיפת חוליית חמא"ס - 1998
פרשת שמעון לוינזון (לביא)
"רסקו"-הפעלת סוכן כפול מול המודיעין הרומני
פרשת א.ס. – מרגל רומני שפעל בישראל במסווה של עולה חדש (1958-1965)
פענוח רצח ישראל קסטנר (1957)
פרשיית חשיפת משלש אמל"ח ענק של פת"ח ברצועה (1980-1978)
רשת הריגול הפולנית של בני הזוג פ' (1956)
המבצע ללכידת אייכמן - פרסום השב"כ והמוסד (1960)
ישראל בר (1961)
חשיפת רשת חבלה וריגול יהודית ערבית (1972)
פרשת קפוצ'י (1974)
סיכול ניסיון פיגוע במטוס "אל על" בלונדון (1986)
סקירה אודות השב"כ בעשור הראשון למדינה
סקירה אודות השב"כ בעשור השני (1957-1967)
במלאת 20 שנה - הפיגוע בשגרירות ישראל בבואנוס איירס (1992)
חילוץ שגריר ישראל במצרים מאזור ההתנקשות בנשיא סאדאת - אוקטובר 1981
פיגוע ההתאבדות במסעדת "מקסים" בחיפה - 4 אוקטובר 2003
ראשי השב"כ לדורותיהם
60 שנות שירות
טקס גילוי מצבה בעיירה קשונזניצה בפולין
תמונות מימיו הראשונים של אגף המבצעים

 

shabakExperienceFlash

מורשת

סקירה אודות השב"כ בעשור השני (1957-1967)
השנים הראשונות לקיומו של שב"כ (1956-1948) התאפיינו בתהליכי התגבשות הארגון מבחינה פיקודית, מבנית, מנהלית ומבצעית, תוך חיפוש וזיהוי יעדים לטיפול, לימוד ופיתוח שיטות עבודה והתנסות בהן. בעשור השני עלה השב"כ על "דרך המלך". בתקופה זו, החל משנת 1957 – עת הגיח השב"כ מאלמוניותו בעקבות פרשת רצח ד"ר קסטנר – נתון היה השב"כ לביקורת ולפיקוח פרלמנטארי, כמו גם לביקורת ציבורית הדוקה יותר.
לוחמי אגף המבצעים בעת תצפית בכיסוי (התמונה צולמה בשנות החמישים) 

עולים על דרך המלך
השנים הראשונות לקיומו של שב"כ (1956-1948) התאפיינו בתהליכי התגבשות הארגון מבחינה פיקודית, מבנית, מנהלית ומבצעית, תוך חיפוש וזיהוי יעדים לטיפול, לימוד ופיתוח שיטות עבודה והתנסות בהן.

בתקופה זו בלט מאוד היעדר הידע והניסיון - שהרי לא היה ממי ללמוד- וכך, דור המייסדים, בפיקודם של איסר הראל ומחליפו יצחק (איזי) דורות, נאלץ  להסתמך בעיקר על "תחושות בטן" והגיון בריא, בבואו לטפל בבעיות השעה. הנסיבות, האירועים והאווירה ששררה במדינה שזה מקרוב קמה, והצורך להבטיח את קיומה מפני אויב ויריב, מבית או מחוץ, הפכו את השב"כ ל"אח הגדול",  שעינו פקוחה על כולם.
בעשור השני עלה השב"כ על "דרך המלך". בתקופה זו, החל משנת 1957 – עת הגיח השב"כ מאלמוניותו בעקבות פרשת רצח ד"ר קסטנר – נתון היה השב"כ לביקורת ולפיקוח פרלמנטארי, כמו גם לביקורת ציבורית הדוקה יותר. בעשור זה, בפיקודם של ראש השב"כ השלישי, עמוס מנור (1963-1953) ומחליפו יוסף הרמלין (1974-1964) הפך השב"כ ממוקד יותר בעשייה הביטחונית-סיכולית. הוא השתחרר מ"מחלות הילדות" של ראשית פעילותו, ובעיקר שוחרר מקשת רחבה של משימות "לא ביטחוניות", שהוטלו עליו, נוכח קשיים של מנגנוני האכיפה להתמודד עמן כגון: מלחמה ב"שוק השחור"; סיוע למס הכנסה באיתור מעלימי מס; מניעת הברחות מחו"ל; סיכול פעילות מיסיונרית; סיוע למשטרה במניעת הפגנות על רקע עדתי ועוד.
עם העברת הטיפול בנושאים אלה לגופי שלטון אחרים, בוטלה לחלוטין מעורבות השב"כ בתופעות חברתיות-ציבוריות הנ"ל.

גיבוש תורת העבודה
בעשור השני פעל השב"כ פחות בדרך של "ניסוי וטעייה" ויותר כארגון ממוסד, בעל מבנה מוגדר ומשימות ברורות, והוא אף החל לגבש לעצמו תורת עבודה סדורה.
בשלהי שנת  1956, בלטה שותפותו של השב"כ, לצד צה"ל, בכיבוש חצי האי סיני במהלך "מבצע קדש" ובעקבותיו, תוך ששב"כ ממלא את התפקיד של איתור ומעצרם של חשודים בפעילות עוינת (מסתננים, "פידאיונים" וסוכני מודיעין מצרי) וכן בפיקוח על האוכלוסייה האזרחית ברצועת עזה עד למועד הפינוי. ככל שגדלו המשימות השוטפות והייחודיות גדלו גם הצרכים והדרישות, ובמקביל חל  גידול בתקנים ובתקציב. בעשור השני כבר מנה השב"כ כ-600 עובדים בפריסה ארצית במטה ובמרחבים. אלה עסקו במספר משימות, ביניהן הנושאים הבאים: (לאו דווקא על פי סדר החשיבות, שכן הכול היה אז חשוב...)


סיוע לממשל הצבאי
בתום קרבות "מלחמת השחרור" נמנו שלושה ריכוזים גדולים של תושבים ערבים: בגליל, במשולש ובנגב. הממשל הצבאי שהפעילה ישראל נועד לאפשר, באמצעות שימוש בתקנות הגנה לשעת חירום, פיקוח ביטחוני על האוכלוסיות בקרבת גבולות ה"קו הירוק". עד לביטולו של הממשל הצבאי, בשנת 1966, שימש השב"כ כקמ"ן של הממשל הצבאי. השב"כ עסק בביצוע בדיקות ביטחון ומהימנות ובמתן חוות דעת והתייחסות בסוגיות של הנפקת  היתרי תנועה לערבים מאזור לאזור בתחומי ישראל; הענקת רישיונות לעסקים, מתן אישורי מעבר למבקשים לצאת דרך מעברי הגבול לארצות ערב או לחזור מהן, מתן אישורים לאיחוד משפחות ועוד.
בנוסף, עסק השב"כ בריכוז מידע אודות הלכי רוח ברחוב הערבי ודיווח על כך לגורמי ממשל, צבא ומשטרה, וכן העביר התרעות מפני הפרות-סדר ותכנונים לעריכת הפגנות אלימות ועוד.

בפעילות זו עסקו עד שנת 1967, 11 רכזי אזור בלבד, שרובם היו יוצאי הש"י ואנשי "הגנה" לשעבר, שיתרונם היה שליטתם המיטבית  בשפה הערבית ובמנהגי המקום.

סיכול חתרנות מדינית
המפלגה הקומוניסטית הישראלית (מק"י) בהשראת ברית המועצות, עודדה פעילות אנטי-ציונית, על ידי תמיכה ועידוד הלאומנות הערבית. במצע המפלגה נכללו דרישות להכרה בזכויות "להגדרה עצמית של הפלסטינים עד להיפרדות" וכן הדרישה ל"זכות השיבה" של הפליטים "לארצם".
הקומוניסטים – אשר פעלו באמצעות תאים קטנים ופזורים – הסיתו לפעולות כמו החרמת הבחירות לכנסת השלישית בשנת 1955, ולהפגנות אלימות דוגמת ההפגנה בנצרת  ב- 1 מאי 1958. מספר מצביעיה של מק"י הלך וגדל מדי בחירות.
במקביל לפעילותה הגלויה, קיימה מק"י פעילות חשאית, שמטרתה החדרת אנשיה לגופים שונים לשם איסוף מידע והסתה מבפנים. בנוסף, בשנת 1959 הוקמה על ידי פעילים לשעבר של  מק"י תנועה לאומנית קיצונית "אל-ארד" (=האדמה), שניצלה את חופש הביטוי לתעמולה וקראה ל"ג'יהאד".
התנועה הוצאה אל מחוץ לחוק בצו שפרסם (23 נובמבר 1964) שר הביטחון ב"רשומות" המכריז על תנועת "אלארד" כ"התאחדות בלתי חוקית".  ב-1965 פסלה ועדת הבחירות את רשימת התנועה לכנסת, ו-בג"צ דחה את הערעור שהגישה התנועה על כך. בהחלטתו כתב בג"צ כי: חברי התנועה "אינם מכירים במדינה ושוללים את קיומה..." וכי "התנועה ('אל-ארד') מסכנת את הדמוקרטיה בישראל, תוך ניצול הליכי הדמוקרטיה במטרה להרסה".


סיכול ריגול ערבי
מאז מפלתן במלחמת העצמאות, עשו מדינות ערב מאמצים בלתי נלאים להשגת מידע על ישראל בתחום הצבאי, הכלכלי, המדיני, המדעי, החברתי. מדינות ערב גייסו סוכנים, אותם החדירו בכיסויים שונים לישראל, כולל במסווה של עולים חדשים. הקשר עם הסוכנים התקיים באמצעות שידורים מוצפנים (רדיו, מורס או אלחוט), שיגור (בדואר או על ידי שליחים) של אשגרים הכתובים בקוד או בדיו סמויה, ומשלשים  (משלש = מקום או התקן בו מוטמן אשגר או חפץ, כגון כסף או אמל"ח, שירוקן על ידי הסוכן וזאת כדי למנוע מגע ישיר עם מפעילו).

השב"כ למד את שיטות הפעולה של היריבים והצליח לחשוף סוכני אויב רבים, מביניהם יוזכרו:
-אברי אלעד ("האדם השלישי") שנעצר בשנת 1957, ואשר הסגיר למודיעין המצרי את "הרשת היהודית" שפעלה במצרים.
-קבוראק יעקוביאן , שהוחדר בשנת 1961 ממצרים בזהות בדויה.
-שמואל סמי ברוך, איש עסקים יהודי-ישראלי שהתנדב למודיעין המצרי בשנת 1963.
-מרדכי לוק ("האיש במזוודה") שהתגייס מרצונו למודיעין המצרי בשנת 1961 ונחשף ברומא עת שהמצרים ניסו לחטפו לקהיר בשנת 1964. בין הסוכנים שנחשפו היו גם כאלה ש"הוכפלו". אחד מהם שימש לקראת מלחמת ששת הימים (יוני 1967) במבצע הונאה אסטרטגי וטקטי מזהיר, שסייע רבות להפתעה שהנחית צה"ל על האויב.

סיכול ריגול מזרח-אירופי ומערבי
"המלחמה הקרה" שהתנהלה בין המערב לארצות הגוש הקומוניסטי במזרח-אירופה בהנהגתה של  ברית-המועצות בעשור זה, השפיעה לא במעט גם על ישראל, אשר הפכה ליעד התעניינות בידי הצדדים המעורבים.  מדינות מזרח-אירופה התייחסו לישראל כגרורה אמריקאית ופעלו לאיסוף מידע מודיעיני וטכנולוגי אודותיה. זאת, על מנת לנצלו לצרכיהם הגלובאליים, לרבות השאיפה להרחיב את ההשפעה הסובייטית במזרח התיכון על ידי איסוף מידע על צה"ל והעברתו לערבים.

ברה"מ ראתה בישראלים הרבים שמוצאם ממזרח-אירופה ובעולים החדשים מארצות אלה מאתר שניתן לנצלו. בשנים ההן הוצפה ישראל במוחדרים רבים, שחלקם גויס תחת לחץ ואיומים והם הופעלו על ידי השלוחות המודיעיניות החסויות  בנציגויות המזרח-אירופאיות, שנהנו מחסינות דיפלומטית והיוו יריב מתוחכם, מנוסה ונוקשה. כדי להתמודד עם כך הטיל השב"כ פיקוח הדוק על פעילות המודיעין המזרח-אירופאי, עקב אחר מפעילי הסוכנים הזרים שהגיעו ארצה לפגישות עם סוכניהם, חשף חלק ניכר מהם ואף  ביצע מבצעי הונאה מול היריבים. בנוסף, ביצע השב"כ תחקורים רבים לעולים חדשים מארצות מזרח-אירופה, על מנת לאתר מקרבם את אלה שהגיעו ארצה מטעמו של מודיעין זר.
מבין עשרות הסוכנים שנחשפו בעשור השני ניתן למנות את:
-זאב אבני - איש משרד החוץ, שנחשף בשנת 1956 כסוכן סובייטי.
-אהרון כהן - מזרחן וחבר קיבוץ, שנחשף בשנת 1958 בעת קיום מגע עם איש מודיעין סובייטי.
-לוי לוי - עובד שב"כ, שנחשף כסוכן פולני בשנת 1958.
-ישראל בר - סא"ל (מיל.) בצה"ל, שנעצר כסוכן סובייטי בשנת 1961.
-קורט סיטה -  מדען בטכניון, שנעצר ב- 1960, לאחר שגויס על ידי המודיעין הצ'כי.
-א.ס. - סוכן המודיעין הרומני, שנתפש בשנת 1965 כאשר אוזניות על ראשו בעודו קולט שידור רדיו מוצפן מבוקרשט.
האוזניות שנתפסו על ראשו של א.ס. - סוכן המודיעין הרומני שנלכד בעודו קולט שידורי רדיו מוצפן

גם ארצות המערב לא פסחו על ישראל ושירותי המודיעין שלהן ניסו לתהות על קנקנה, ולהשיג את תכניותיה המדיניות –אסטרטגיות, הצבאיות-אופרטיביות ובעיקר לפקח על התפתחותה הטכנולוגית. גם עם פעילות זו היה על השב"כ להתמודד באותן שנים, והוא עשה זאת  בשיטות  יצירתיות שונות.

סיכול חתרנות מצד גורמי ימין ושמאל קיצוניים ברחוב היהודי
בעשור זה, נשקפה לישראל סכנה גם מבית, מצד גורמי שמאל-קיצוני וימין-קיצוני, שהיוו איום על ביטחון המדינה ועל הדמוקרטיה בה.
בתחום השמאל הקיצוני – זוהו בשנות ה-60 זרמים ופלגים אנטי-ציוניים. ביניהם: אס"י ("ארגון סוציאליסטי ישראלי"), ששמו הוחלף ל"מצפן" (על שם ביטאונם). עד שנת 1967 קיימה "מצפן" פעילות מועטה בלבד, אך בעקבות תוצאות "מלחמת ששת הימים" (יוני 1967) חל שינוי משמעותי באופי ובהיקף פעילותה, דבר אשר חייב התייחסות מיוחדת מצד השב"כ.
יצוין, כי החברים הפעילים בארגונים אלה היו בדרך כלל מהפכנים צעירים, משכילים ואינטליגנטים, חדורי אמונה בצדקת הדרך ונכונים להקדיש לכך את כל זמנם ומרצם. לא קל היה לחדור לשורותיהם והשב"כ נדרש לאתר ולאלתר פתרונות חלופיים, שנתגלו בהמשך כמוצלחים ביותר.
במקביל, נמשך הפיקוח על תנועות כגון; מק"י (מפלגה קומוניסטית ישראלית), רק"ח (רשימה קומוניסטית חדשה), ארגוני חזית למיניהם, פציפיסטים, טרוצקיסטים ואחרים.
בתחום הימין-הקיצוני –  בעשור השני התמעטה פעילותן של מחתרות לאומניות ודתיות שאפיינו את העשור הראשון, כמו "חזית המולדת", "ברית הקנאים", "מחתרת צריפין", "מלכות ישראל", והפעילות המחתרתית האלימה כנגד הסכם השילומים עם גרמניה.
פרשת רצח קסטנר הייתה האירוע המכונן האחרון שממנו ועד שנת 1967 לא נחשפו מחתרות נוספות. עשור זה מאופיין כ"תור הזהב" של הדמוקרטיה הישראלית, ללא תופעות של פעילות חוץ-פרלמנטארית בלתי-חוקית או אלימה.  יוצאת דופן הייתה פרשת חטיפתו של הילד יוסל'ה שוחמכר בידי סבו חרדי-קנאי-קיצוני וחילוצו בשנת 1962 במבצע משותף של השב"כ ו"המוסד", לאחר שמאמצי המשטרה לאיתורו נכשלו. במקרה זה הצליח השב"כ לחדור לתוככי חוגי קבוצות דתיות קיצוניות ואנטי ציוניות כמשימה לאומית, שנועדה למנוע מלחמת אחים בין חרדים לחילוניים.

האיסוף החיובי (איסוף מודיעין שאינו למטרה סיכולית)
השב"כ הינו אחת מסוכנויות האיסוף של קהילת המודיעין הישראלית. המודיעין שנאסף, גם באמצעות כלים מבצעיים, משמש את קהילת המודיעין בשגרה ובפעילות חירום, במיוחד בעתות מתיחות, כוננות עקב תקריות גבול, אירועים ביטחוניים, התרעות למיניהן וכדומה.

בעשור השני התקיימה פעילות ענפה בתחום זה, בעיקר בתקופה שקדמה ל"מלחמת ששת הימים". לדוגמה: בזכות תחקורים שביצע השב"כ לעולים חדשים, ששירתו קודם לכן בצבאות "ברית ורשה", הועבר לצה"ל, מבעוד מועד, מודיעין רב אודות נשק סובייטי, שסופק לצבאות ערב, והדבר אפשר לצה"ל להכין עצמו לקראת ההתמודדות עם נשק זה.

האבטחה
בשנים אלה התמקדה האבטחה בשלושה תחומים בלבד:
אבטחה פיזית של מבנים: כגון, משרדי ממשלה ומתקנים אסטרטגיים חיוניים, באמצעות מערך הקב"טים שהוכפף לשב"כ.
אבטחת מידע, בעיקר בדיקות מהימנות למועמדים לעבודה בתפקידים מסווגים.
אבטחת אישים - בתקופתו של בן גוריון כראש ממשלה הייתה נהוגה רק "אבטחת האיש", אך לאחר תקרית השלכת הרימון בכנסת באוקטובר 1957, במהלכה נפצעו  שרים אחדים, הוקם משמר-הכנסת והורחבה אבטחתם של אישים נוספים במדינה.

הסיוע המבצעי
בעשור השני כבר עמדה לרשות השב"כ יחידת מבצעים מיומנת ביותר, שצברה ניסיון רב ופיתחה ללא הרף שיטות עבודה מתקדמות, תוך הסתייעות בפיתוחים טכנולוגיים.  אחת ההמצאות שהביאה להישגים מבצעיים מרשימים ביותר, זיכתה את השב"כ, לראשונה בתולדותיו, בפרס ביטחון ישראל לשנת 1966.

יצוין, כי עד שנת 1963 פעלה יחידת המבצעים של השב"כ גם בארץ וגם בחו"ל, כאשר אנשיה מושאלים ל"מוסד" שטרם הקים יחידה כזו. דוגמה בולטת לכך, היא מבצע חטיפת הצורר אדולף אייכמן בארגנטינה לצורך הבאתו לדין בישראל – מבצע אותו הובילו אנשי המבצעים של השב"כ.

סיכום
התקופה שבין השנים 1967-1957 עד פרוץ "מלחמת ששת הימים", אופיינה בפעילות אינטנסיבית רבה בתחומים שנסקרו לעיל ובתחומים נוספים, שקצרה היריעה מלפרטם. כך הכין השב"כ את עצמו לאירועי העשור הבא...

קישורים מומלצים
 - סקירה אודות השב"כ בעשור הראשון למדינה
 - המבצע ללכידת אייכמן
 - מסמכים מתקופת הקמתו של השב"כ
- גלרית אמצעים של מרגלים שנלכדו בארץ

 
שתף

חזרההדפסשלח לחבר