ישראל בר - רקע
ישראל בר נולד ב-1912 באוסטריה כבן למשפחה יהודית מתבוללת. הוא היה פעיל במפלגה הסוציאל-דמוקרטית האוסטרית, והתהדר בכך שסיים קורס קצינים באקדמיה של הצבא האוסטרי ושירת כקצין בצבא האוסטרי. בר נהג לנכס לעצמו הישגים רבים שאמיתותם הוטלה בספק - היותו בעל תואר דוקטור בספרות מודרנית של אוניברסיטת וינה, והשתתפותו הקרבית לצד הרפובליקאים הסוציאליסטים במלחמת האזרחים בספרד כמפקד חטיבה בדרגת קולונל. לאור זאת, קנה לו בר ידע נרחב בנושאים צבאיים, והפך לבעל הבנה רבה למרות היעדר ניסיון קרבי אמיתי. דבר התחזותו, אגב, נחשף רק עם מעצרו וחקירתו. בר עלה לארץ ב- 1938, התקבל כתלמיד מחקר באוניברסיטה העברית בירושלים, ומאמרים שפרסם בנושאים צבאיים הביאו לצירופו לארגון "ההגנה". עם הקמת צה"ל מונה כאחד משני עוזריו של ר' אג"מ וסגן הרמטכ"ל ושימש כראש מחלקת תכנון באג"מ בדרגת סגן-אלוף. ב- 1949 ביקש להשתחרר מצה"ל מכיוון שלא קודם לתפקיד חדש באג"מ, ולאחר התפטרותו הפך לעובד מנגנון מפ"ם בתפקיד ראש מחלקת הביטחון. בתפקיד זה אסף מודיעין צבאי על המתרחש בצה"ל, וניהל קשר הדוק עם מחלקת הידיעות של המפלגה, שעסקה באיסוף פוליטי ומודיעיני לא צבאי.

בר מפלס דרכו למידע מסווג
בשנת 1954 הצטרף, להפתעת רבים, למפלגת השלטון, מפא"י. המהפך הפוליטי בהשקפותיו של בר, עורר תגובות שונות. בר הרצה בקורסים שונים בצה"ל בנושאי היסטוריה צבאית, וחתם חוזה כעובד אזרח לכתיבת ספר על תולדות מלחמת העצמאות במסגרת משרד הביטחון. חוזה זה הקנה לו מעמד של אל"מ וכך הוא נמנה על סגל הפקידות הבכירה של המשרד שקיבל מפעם לפעם עדכונים שונים, כולל בנושאים מסווגים.

המהפך הפוליטי בהשקפותיו הפוליטיות של בר עורר תגובות שונות, ובר ניצל את מעמדו החדש במשרד הביטחון ליצירת הרושם כי הוא עומד בקשר הדוק עם בן גוריון ונמנה על חוג מקורביו ויועציו. רבים מהם רחשו לו אמון, והיו כאלה שאף מסרו לו לעיון מסמכים מסווגים, כולל הערכות מודיעין.

החשדות והחשיפה
בסוף שנות ה- 50  החל בר לטפח קשרים טובים באירופה, שכללו ביקורים בגרמניה, צרפת, בריטניה, וארצות מערביות נוספות. באחד מביקוריו בגרמניה נפגש עם ראש המודיעין הגרמני גנרל גהלן – יעד ראשון במעלה של המודיעין הסובייטי - למרות איסור מפורש של ראש המוסד דאז, איסר הראל.

כשנודע להראל על קיום הפגישה ראה בכך סימן מחשיד שהתווסף לחשדות שהיו לו מאז ומתמיד כלפי בר, חשדותיו  אלה, לא איפשרו את פסילתו של בר לתפקיד שמילא במשרד הביטחון. השב"כ החל לעקוב אחרי בר, לפקח על צעדיו, אך ללא תוצאות חותכות.

בינואר 1961, הובחן בפעילות חשאית של ולדימיר סוקולוב, איש מודיעין סובייטי, בצפון תל-אביב. מעקב יומיומי שהוטל על האיש, הוביל לחשיפת פגישתו ב 29 מרס 1961,  עם אלמוני בצפון תל-אביב. העיקוב אחר האלמוני, הוביל לדירתו של ישראל בר. למחרת, ניצפה בר בפגישה נוספת עם סוקולוב, בה העביר לאחרון מסמכים מסוווגים. בר נחקר כבר באותו לילה, בביתו נערך חיפוש מדוקדק, ובחיפוש נמצאו מסמכים מסווגים והוא נעצר.

החקירה ותוצאותיה
חקירה העלתה כי תהליך גיוסו של בר על ידי הסובייטים החל כבר ב- 1956 כשהכיר בביתו של עיתונאי ישראלי את נציג סוכנות הידיעות הסובייטי "טאס", סרגיי לוסייב, איש מודיעין מזוהה. לוסייב העלה בפני בר מספר מצוקות בעבודתו העיתונאית: מחסור במקורות מידע, השמצת בריה"מ בעיתונות הישראלית וחוסר נכונות מצד ישראל להסביר לסובייטים את נקודת הראות הישראלית. בכך הזמין לוסייב את בר להיכנס לתפקיד "המסביר הישראלי", ונקבעו ביניהם פגישות חוזרות. בר סיפר על היכרות זו לדרגים הבכירים במשרד הביטחון, כולל איסר הראל, שהזהיר אותו כי הסובייטי הוא איש מודיעין וכי כוונותיו אינן תמימות.
למרות האזהרות, המשיך בר להיפגש עם לוסייב. האחרון ערך לו היכרות עם שני אנשי מודיעין סובייטים נוספים, כשהאחרון בהם, ולדימיר סוקולוב, השלים בינואר 1958 את גיוסו והחל להפעילו כסוכן לכל דבר.
בהדרגה, החלו דרישותיו של סוקולוב להיות תקיפות ומאיימות, ובין השאר הוא דרש מבר מידע על הפוטנציאל הגרעיני של ישראל. בחקירתו טען בר כי בשלב זה הוא הוכה בהלם והחל להרהר במהות הקשר עם הסובייטים, שהתחיל, לטענתו, על רקע פוליטי והפך ל"עבודת סוכן ממש". לדבריו הוא אף שקל לדבריו לפנות לשב"כ אך הוא פחד לעשות כן לאור יחסו העוין של איסר הראל אליו והויכוח הקשה שהתנהל אחרי פרשת פגישתו עם גהלן. בתגובה ללחץ של המפעיל הסובייטי הסגיר בר לידיו תוכניות של בסיס אמריקאי שנבנה על ידי "סולל בונה" בתורכיה. בעקבות פרסום מעצרו של בר עזב סוקולוב את הארץ.
בחקירתו בר טען כי עשה את הדברים מתוך כוונה לשנות את האוריינטציה הסובייטית במזרח התיכון לטובת ישראל. בר הורשע בדין ונדון ל-10 שנות מאסר. בעקבות ערעורו לבית המשפט העליון הוחמר עונשו והועמד על 15 שנות מאסר. הוא נפטר בכלא במאי 1966.