ראשית דבר
לאחר קום המדינה, בשנת 1950, הציע לי רפי איתן להתגייס לשירות. לא הסכמתי שכן חזרתי למשק וראיתי את עתידי בחקלאות.
מספר שנים לאחר מכן עזבתי את הקיבוץ והחזקתי משק חקלאי קטן במושב בשרון. בשנת 1955, בעודי עובד בטרקטור,הגיע רכב מסוג "ווקסהול" לשדה. מן הרכב יצא בחור עם מקטרת, והודיע לי כי הוא מחפש אותי וכי החליטו להציע לי תפקיד בשירות. אמרתי לאיש כי אני חייב להתייעץ בנושא עם אשתי. האיש היסה אותי ועדכן אותי כי לפני כן עבר דרך הבית וכי אשתי מסכימה...
הגיוס לשירות
קבענו להיפגש ב"קפה עטרה", ליד התחנה המרכזית הישנה בתל אביב לראיון ראשוני. הגעתי ביום הפגישה לקפה, והאיש לקח אותי ברכבו לדירה ליד שוק הכרמל. בדירה נפגשתי עם איש כ"א שביקש ממני למלא טפסים.
לאחר מספר ימים, הגיע לביתי מי שלימים יהיה מנהלי בשירות והודיע לי כי התקבלתי לעבודה. המשכורת אגב הייתה כ-200 לירות.
ידעתי שאני מיועד לתפקיד "רכז" בשטח הערבי במרכז הארץ . ביום הראשון לעבודתי, שאלתי היכן נפגשים עם מקורות. הנוהג אז היה שעם מקורות נפגשים בבית הפרטי – מה שהיום לא יעלה על הדעת!
לאחר היכרות עם המקורות שלי, האנשים אותם הפעלתי, התחלתי למעשה בתפקיד.
רכז איזור באר-שבע
בסוף 1955, ביקשו ממני לעבור לעבוד בבאר-שבע, ולרכז שם את פעילות השב"כ.
ההתאקלמות במקום הייתה קשה, הייתי רכז בודד עם משרד וטלפון. אחת לכמה ימים הייתי עולה לתל-אביב. הכינוי שלי היה "מצנח", אולם לאחר מספר מקרים בהם דואר שיועד אלי נשלח בטעות לחטיבת הצנחנים, נאלצתי להחליף כינוי...
ברצוני לציין כי לאחר מספר שנים, הצלחנו להקים באזור רשת מודיעין איכותית!
אנקדוטה קטנה - אחת למספר שבועות, הייתי נתקע עם הרכב (ג'יפ לנדרובר) בוואדיות באזור. בשנת 1956, באחת הפעמים, משבוששתי לחזור, שלחו מטוס לחפשני. לאחר האירוע, קיבלתי את מכשיר הקשר הראשון שניתן לרכזים. את המכשיר קיבלנו מהמשטרה, הוא הותקן ברכבי וכדי שהשכנים לא יבחינו בו, הסתרנו אותו עם יריעת ברזנט.
אני זוכר שבמבצע קדש, נתבקשנו לסייע לצבא עם גששים שמכירים את השטח, הבעיה הייתה שהצמידו לכוח של אברהם יופה גשש מצויין, מקצוען אמיתי, אולם את הדרך נתנו לו להוביל בנסיעה ברכב, לאחר זמן מה, משהבחינו שהם נוסעים בסיבובים, האיש ביקש גמל, רק אז הצליחו לנווט כנדרש ולהגיע אל היעד.
ההכשרה
ערבית ידעתי מ"הבית" – מתקופת בית הספר והפלמ"ח. לאולפן הגעתי לאחר מספר שנים לצורך השלמת השפה הערבית הספרותית. היו הרבה קורסים שעברנו בצבא ובשירות. בזמני החופשי תרגמתי את ספרו של נאצר לעברית.
העבודה במרחב ירושלים, יהודה ושומרון
לאחר מלחמת ששת הימים, עברתי לירושלים. הבעיה הייתה שבשנת 67 לא היו הרבה רכזים. בהתחלה תפקדנו עם הרכזים הקיימים, מאוחר יותר רכזים חדשים סיימו את הכשרתם והגיעו לשטח.
תקופת המרדפים
בשנים ההם, לאחר מלחמת ששת הימים ובשנות השבעים (בתקופת "המרדפים") ערכנו מבצעים מגוונים וחשובים, הצלחנו לסכל חוליות רבות של מחבלים שהסתננו מירדן על מנת לבצע פיגועים ולארגן רשתות טרור. סייענו לצבא לאתר את מיקום החוליות בהצלחה רבה והסגרנו אמל"ח רב – פעילות שמנעה פיגועים ונפגעים רבים.