את שירותי בצה"ל התחלתי באמ"ן (שירות מודיעין-ש"מ), היה זה בתחילת שנת 1949. עבדתי במטה ש"מ, בפיקודו של איסר בארי,  ביחידת משנה  ש"מ 3 אשר שכנה ב"בית הירוק" ביפו. סגנו של בארי היה חיים הרצוג ז"ל, לימים – נשיא המדינה.
ש"מ 3 עסקה אז בסיכול ריגול, תחום שהיה עדיין באחריות צה"ל. האחריות על סיכול חתרנות המדינית הייתה של "ההגנה", ואח"כ של יחידה צבאית שסופחה לשב"כ.

מספר חודשים לאחר מכן, זומנתי לפגישה עם ראש השירות – איסר הראל (הלפרין) בבית קפה ששכן ליד מטה השירות ביפו. בפגישה נכחו;  איסר עצמו, סגנו "דפני" (איזידור רוט) ומשה,  ששימש כקצין המנהלה – כך למעשה הושלם הליך גיוסי לשירות.

בתחילת הדרך שימשתי עוזרו של יוסף הרמלין בשלישות (לימים אגף משאבי אנוש) למספר חודשים. בחודשים האלה עבדנו בשלישות של צה"ל במחנה "סרפנד" (צריפין). המשימה הייתה לארגן את השירות כיחידה צבאית. עסקנו ברישום והקמת ארבעת המטות מהן הורכב בשעתו  השב"כ . זכורני כי למרות  שהיינו יחידה צבאית לא לבשנו מדים ולא ענדנו דרגות.

עבודתי באגף לענייני ישראל וזרים
כעבור מספר חודשים, בסיום משימת הרישום והגיוס של עובדים לשב"כ, עברתי למרחב ת"א ששכן בזמנו ברחוב פרץ. שם שכן חלק ממטה 2 (לימים האגף לענייני זרים). שאר המטות  היו פרוסים על פני מספר מבנים בת"א ברחוב בן-יהודה, ברחוב אלנבי וכן ביפו.
באותה תקופה ניהלתי את תחום הפנ"ש (הפיקוח על נמלים ושדות תעופה). מספר חודשים לאחר מכן עברתי לעבוד במחלקה אחרת שעסקה בפיקוח על נציגים שעסקו בפעילות כנגד המדינה.
במסגרת עבודתי עסקתי בגיוס והפעלת סוכנים וכך הקמנו את התחום.

זמן לא רב מיום תחילת עבודתי, התמנה עמוס מנור לניהול האגף בו עבדתי (לימים מונה עמוס כראש השב"כ).  עמוס היה עדיין עולה חדש, בלט במעיל העור  השחור אותו נהג ללבוש וראיין את המועמדים כראשי המחלקות לקראת מינויים. כעבור מספר שבועות זימן אותי עמוס לשיחה בה ביקש ממני לעבור למחלקת מ"ז (המחלקה שמתפקידה סיכול ריגול מצד ארצות מזרח-אירופה). בהתחלה סירבתי מכיוון שלא הכרתי את המנטאליות ולא את שפתם. לבסוף שכנע אותי עמוס ועברתי למחלקת מ"ז במרחב ת"א.

גיליתי עולם חדש. בהתחלה לא היו רישומים ולא תיעוד של הנעשה, אחת הפעולות הראשונות הייתה לדאוג לרישום מסודר של כל הזרים ולבצע סיורים ותצפיות להכרתם ולהכרת אזורי פעילותם . בנוסף הקמנו גם את "המחלקה המזרחית האופרטיבית", לצורך הפיקוח המבצעי.

באותם ימים טרם הייתה לשירות יחידת טכנולוגיה. הטכנולוגיה העיקרית הייתה באמ"ן, ישנו סיפור מתחילת שנות החמישים שממחיש את חשיבות המערך הטכנולוגי;

אחד ממקורותינו דיווח לנו במפתיע כי מפעיל מרגלים מארץ מזרח אירופאית נמצא בארץ ועומד לצאת מהשגרירות לפגישה עם מרגל, קצין בצה"ל!
הצלחנו להזעיק את יחידת המבצעים על ידי שימוש בטלפון ביתי של קרוב משפחה שהתגורר באזור בו פעלנו.  יחידת המבצעים אמנם הגיעה אך האיש כבר יצא לפגישה ואיבדנו אותו כעבור מספר דקות. וכך, בגלל מחסור במכשירי קשר, אבד המגע עם האיש.  מיותר לציין כי לאחר האירוע נרכשו מכשירי קשר ליחידת המבצעים.
יום אחר נודע לנו ממקורותינו, כי ראש שירות מודיעין של מדינה מזרח אירופאית אמור להגיע לישראל  במגמה לפגוש מקור שלהם, מרגל, ממש מתחת לבית בו התגוררתי! מובן שיחידת המבצעים נערכה מראש, טמנו מיקרופונים בשיחים וכך הצלחנו לתעד את הפגישה ולחשוף את המרגל.

סיפור מעניין נוסף; אחד מעובדי השירות הבחין ברכב של שגרירות מזרח- אירופית המבצע סיבובים (כנראה ניעור עיקוב) באזור בו הם לא היו רגילים לפעול.  הרכב נעצר, ירד ממנו אלמוני שהחל לצעוד ברחוב והתיישב על ספסל בגן ציבורי. הוא נראה ממתין מספר דקות ולפתע קם ועזב.
מובן שקראנו ליחידת המבצעים על מנת לתצפת על המקום. כשהיחידה הגיעה, התיישבתי על אותו ספסל וניסיתי להבין על מה הסתכל האיש. גיששתי מתחת למושב הספסל וידי נתקלה בגוש פלסטלינה. הסתבר שבתוך הגוש הוטמן פתק עם הוראות הפעלה לסוכן!

לאחר פענוח האשגר, החזרנו אותו למקומו והמתנו עד שהאדם שאליו יועד הפתק יגיע. ואכן  כעבור מספר ימי תצפית דרוכים הוא הגיע והצלחנו ללכוד אותו.
הימים עברו, שימשתי רמ"ח במטה 2 עד שנת 1956. שוגרתי לשליחות בחו"ל עד שנת 1960 ומששבתי ארצה מוניתי לראש מטה 2.
הייתי באגף לענייני ישראל וזרים עד לשנת 1967 ואז החלפתי את קצין המנהלה (לימים ראש אגף המנהל) של הארגון.
לאחר מלחמת ששת-הימים עסקנו בעיקר בהרחבת האגף הערבי – הקמנו את האולפן לערבית והתחלנו בהכשרת המחזורים הראשונים של רכזי השטח. כך התחלנו למעשה להקים  את מערך המודיעין בשטחים.

עבודתי באגף המנהל 
אחד הדברים בהם עסקתי בתחום זה היה לקבוע סדרי פרישה לגמלאות של עובדי השירות , נושא שלא הוסדר עד לאותה תקופה. נפגשנו עם ראש הממשלה גולדה מאיר ושר העבודה יגאל אלון ושכנענו אותם לאשר את ההסדר.

סוף דבר
בשנת 1971 פרשתי לגמלאות מהשירות ועברתי לסקטור הפרטי שם עסקתי בניהול מפעלים בתחום הטקסטיל.
הלקח העיקרי שלקחתי עימי מהשב"כ לסקטור האזרחי הוא הצורך במיון קפדני של מועמדים לעבודה, הווה אומר תהליך גיוס יסודי תוך שימוש במבדקי התאמה, כולל בדיקות פוליגרף. מסתבר שאין באף ארגון  תחליף לעובדים ערכיים ומוסריים.