ואכן "שביל ישראל" המתפתל לאורך כ - 1000 ק"מ של נופים, אנשים, היסטוריה ומורשת, סיפק לנו את כל האתגרים שהצבנו לעצמנו בצאתנו למיזם מרתק זה.

את קטע הסיום של המיזם צעדו היום חברי מטה השירות לדורותיו ב"דרך בורמה" – ולא בכדי.
הדרך שתפקידה היה לאפשר עורק חיים לירושלים הנצורה במלחמת העצמאות, הלחימה וסיפורי הגבורה של לוחמי תש"ח לאורכה, מייצגת בעיניי חלק מן הערכים החשובים אותם אנו מטפחים ורוצים להמשיך ולפתח בשירות: עוז רוח, יצירתיות, היכולת לפרוץ את הדרך במחשבה ובהעזה, דבקות במטרה, נחישות ואהבת העם והארץ.

עבורנו אנשי שירות הביטחון הכללי אין אלו סיסמאות ריקות מתוכן. ראינו את ההתלהבות הרבה ששררה בכל יחידות השירות סביב המיזם, את היוזמות המדהימות של היחידות בקטעי השביל בהם הן צעדו – ואלו מהווים עבורנו מקור לגאווה רבה.
ההיזון החוזר הספונטאני שהגיע אלי במישרין או בעקיפין – גרמו לי להבין שאכן כל הערכים הללו "מדברים" אל האנשים בשירות והינם חלק מרוח הארגון ואנשיו.

אולם אין זה מובן מאליו. עלינו חברי מטה השירות, כמי שמובילים את חבורת האנשים הנפלאה הזו, להמשיך לחנך לערכים אלו, למחויבות ולמסירות למדינה.

אני רוצה להודות על הסיוע והרצון טוב לו זכינו מהחברה להגנת הטבע ומרשות הטבע והגנים הלאומיים במיזם זה, ולהביע הערכה רבה לחבורת האנשים בשירות שהתנדבה  להביא להצלחתו של הפרויקט הזה.

בחרתי להקריא במעמד זה שיר של המשוררת רחל שפירא שנראה לי מתאים למעמד הזה ולמיזם "שביל ישראל" לרגל שנת ה-60  למדינת ישראל. שם השיר הוא "הארץ שלי"  ואלו הן מילותיו:

הארץ שלי
היא ים והיא הר,
היא עמק ירוק, והיא פרא מדבר,
היא אופק טובע בתוך עננים,
היא אבן חולות, וחופים לבנים.

הארץ שלי
היא חמסין והיא כפור,
היא חדי מצוקים ורכות המישור,
היא רבת מרחבים והיא כה קטנטנה
היא שחק גבוה, והיא אדמה.

הארץ שלי
היא צבעים וריחות,
היא סמטה של רחוב והיא ארבע רוחות,
היא שלוַת הכפרים והיא דופק העיר,
היא בכי חנוק ולחן של שיר.

הארץ שלי
היא תריסר אהובַי,
היא אלפי אלמונים החולפים על פני,
היא כאב ושינאה והיא פחד עמוק,
והיא צרור של שמחות אהבה, והיא צחוק.

הארץ שלי
היא מלח ודבש,
היא ספר עתיק, והיא פלא חדש.
היא סיפור מאבק שאיננו נואש,
היא הארץ שלי
היא הארץ שלי
מַמָּש,
מַמָּש.


                  יובל דיסקין
                  ראש שירות הביטחון הכללי
                  19 מאי, 2008