הכרונולוגיה של חוק שירות הביטחון הכללי
שירות הביטחון הכללי של מדינת ישראל, הוקם בסמוך לקום המדינה, אולם תפקידיו, מבנהו וסמכויותיו, לא נקבעו עד שנת 2002 בחוק, אלא בהחלטות ממשלה בלבד, ובאופן חלקי. במהלך השנים הוחלט אמנם לתת ביטוי בחקיקה לסמכויות שונות של השב"כ כגון : חוק האזנת סתר, התשל"ט - 1979, חוק מרשם הפלילי ותקנת השבים, התשמ"א - 1981, חוק הגנת הפרטיות, התשמ"א - 1981 ועוד. ברם, בכל אלה מדובר היה בהסדרים נקודתיים בתחומים ספציפיים בלבד, ואילו מעמדו, מבנהו, תפקידיו וסמכויותיו של השב"כ, ודרכי הפיקוח על פעילותו, לא זכו עד למועד כניסתו לתוקף של חוק שירות הביטחון הכללי (להלן - חוק השב"כ) להסדרה כוללת בחקיקה.

כבר בסוף 1988 החליטה הנהלת השב"כ לפעול לייזום חקיקה, על מנת לבחון את האפשרות והצורך להסדרת פעילותו של השב"כ בחוק. החלטה זו הביאה לעבודה פנימית רחבת היקף בתוך השב"כ שנמשכה עד שנת 1994 כשהנוסח שאותו הציע השב"כ הועבר לשר המשפטים דאז.

לאחר מכן (בין השנים 1995-1998) הפכה העבודה להיות משותפת עם צוות במשרד המשפטים שתוצרי העבודה השירותית הפנימית הובאו בפניו. בהמשך הוכן, בשיתוף עם נציגי השב"כ, תזכיר חקיקה ובעקבותיו "נוסח כחול" של הצעת חוק.

הצעת החוק אושרה בקריאה ראשונה בכנסת בפברואר 1998, והועברה לדיון בועדה המשותפת (של ועדת חוקה וועדת חוץ ובטחון) בכנסת לשם הכנתו לקריאה שניה ושלישית.  עקב חילופי הממשלה לאחר הבחירות ועבודה נוספת בהצעת החוק התעכב הטיפול בהצעת החוק עד 6/3/00 עת הוחלט להמשיך בהליך החקיקה.

משנת 2001 ואילך החלה עבודה אינטנסיבית של הועדה המשותפת בכנסת בראשות יו"ר ועדת החוץ והביטחון - ח"כ דוד מגן יחד עם נציגי השב"כ ומשרד המשפטים.

העבודה המאומצת הביאה, אכן לחקיקת חוק שירות הביטחון הכללי שהתקבל בכנסת ביום
11 פברואר 2002. החוק פורסם ברשומות ב - 21 פברואר 2002, כאשר מועד כניסת החוק לתוקף היה ב - 21 אפריל 2002. עם כניסתו לתוקף, ולראשונה מאז היווסדו, החל לפעול שירות הביטחון הכללי על בסיס תשתית חוקית סדורה ושלמה.

סעיפי החוק חייבו השלמה בחקיקת משנה, בצורת תקנות, כללים והוראות שירות, וכן התקנת נהלים אשר יסדירו באופן מפורט את כל הנושאים אשר נדרשו לפירוט בהתאם לחוק.

על כן, מיד לאחר כניסת החוק לתוקפו הוקמה בשב"כ ועדת היגוי לעניין זה, וכן הוקמו צוותי עבודה ביחידות השונות אשר נדרשו למלאכת התקנת התקנות, הכללים וההוראות כאמור. מלאכה זו אשר הייתה אינטנסיבית ומאומצת, הסתיימה עם כניסתם לתוקף של כל הכללים והתקנות אשר נדרשה התקנתם על פי חוק השב"כ. 

חוק השב"כ עוסק בהסדרת ארבעה עניינים מרכזיים
1. ההיבט המוסדי - מעמד השב"כ ואופן קביעת סמכויותיו, כפיפותו לממשלה, מעמד ראש השב"כ.

2. ההיבט התפקודי - ייעוד השב"כ, תפקידיו, סמכויות כלליות הנתונות לו (לרבות הסמכות לבצע חקירות), סמכויות סצפציפיות הנתונות לו (לרבות - סמכויות חיפוש, קבלת נתוני תקשורת, קביעת התאמה בטחונית).

3. היבט הפיקוח והבקרה - מעמד המבקר הפנימי, חובות דיווח עיתיות לכנסת, לממשלה וליועץ המשפטי לממשלה, חובת אישור ע"י גורמים חיצוניים של תקנות, כללים והוראות, כינון מנגנון השגה חיצוני בנושא קביעת התאמה ביטחונית.

4. הוראות שונות הנגזרות ממאפייני הפעולה הייחודיים של השב"כ - מעמד התחקיר הפנימי, סייג לאחריות עובד השב"כ או הפועל מטעמו, הגבלות על עובדי השב"כ בתקופת עבודתם ולאחריה, הוראות בדבר סודיות.

מכוח חוק השב"כ הותקנו ע"י ראש הממשלה תקנות בתחומים שונים בהם עוסק החוק.
התקנות הינן פומביות.
מעבר לתקנות נקבעו הוראות, כללים ונהלים בתחומים שונים - כל אלה הינם נורמות פנימיות שאינן מפורסמות לציבור.